חנוכה-קריסמס ירושלמי ובית אבי חי

את בית אבי חי גיליתי בדיוק לפני כשנה, כאשר הגענו לאותה בדיקת שיניים שנתית אצל סבא תודי בירושלים (טוב גם זה סוג של זמן איכות). פתאום קלטתי שממש במדרכה ממול נמצא המקום הזה, שהתגלה כיהלום קטן. גם אז זה יצא בחנוכה, וכמעט כל הכרטיסים אזלו. הצוות המקסים עשה מאמצים ממש גדולים כדי להכניס אותנו, התל אביבים "מרחוק" ברגע האחרון. התרשמתי כל כך מההשקעה והאיכות של הפעילויות, כך שהפעם בתאום דייט עם ד״ר סבא שוב במקרה בחנוכה, את הכרטיסים כבר דאגתי להזמין מראש.

הגענו בבוקר לבדיקה, וכרגיל, כשיצאנו מהאוטו, קיבלנו תזכורת שיש איפשהו, ולא רחוק מהבית, חורף אמיתי בישראל, וכאילו זה מפתיע בכל פעם מחדש...

אלי יודעת - ירושלים — לבושות בשתיים, שלוש, ארבע שכבות יותר, בקטנה

יצאנו מצטיינים וטובי לב כאשר כולנו עברנו בשלום את הבדיקה, ללא חורים בשיניים וצורך בטיפול כלשהו :).

נותר לנו מספיק זמן, אז המשכנו לטיול ברגל דרך הפארק.

עברנו דרך ימקא, הגענו עד לממילא לארוחת צהריים וחזרנו בחזרה.

חזרנו בדיוק בזמן להתקבל בברכה בבית אבי חי.

יש לי הרגשה, וכנראה היא מוטעית, כי בפועל נראה שכל הכרטיסים נמכרים, אבל עדיין מרגיש לי שהמקום הוא כמו סוד שרק מעטים יודעים, או שזה סתם נדמה כי אנחנו לא תושבי העיר...

בפעם הקודמת הייתה סדנת יצירה בה תפרו כל הילדים יחד עפיפונים גדולים שנשלחו לילדים בישובים עוטפי עזה, השתתפנו בסדנת לופר לשיר ״יחד״ המרגש וגם צפינו בהצגה.

והפעם, נהנינו לא פחות ואפילו יותר!

בהתחלה הוזמנו לשבת ליד שולחנות מעטורים במפות של ציורי "דוד אריה" ולצבוע אותן, ולאחר מכן המשכנו לחדר הסדנא.

בית חולים לספרים

אפילו החדר עצמו היה מושקע בתפאורה, רק כשהסתכלתי טוב בעצם הבחנתי שבמקור כנראה מגישים שם אוכל בימים אחרים, אבל היום החדר הוא מרפאה לכל דבר, בית חולים לספרים!

הצגת הסדנה בפנינו כבר הייתה מרשימה, כאשר נעשתה באמצעות הצגה של ממש. שלושה שחקנים שסחפו אותנו אל תוך הספרים, בניהול האומנותי של רות חוף ויטבת פייראיזן-וייל, בבימויה של חוף.

הצגה מקסימה שסחפה אותנו אל הסיפורים והמחישה לנו את המשמעות של ריפוי הספרים העצובים והמוזנחים על המדף ושילבה גם הוראות לסדנה ושיטות רפואיות, שאותן הרכיבה ורד קליין גולדברג והדגימו השחקנים.

לאחר ההצגה, ניגשנו לעבודה, הילדים קיבלו את התואר והפכו בעצמם לרופאים מוסמכים.

ממטופלים לרופאים

כל ילד וילדה קיבלו ספר, פצוע, חולה, מוזנח או עצוב, ובאמצעות ערכת רופא וציוד תיקנו אותו. הגדולות עבדו עצמאית, ולני ואני טיפלנו יחד בספר.

גזרנו פלסטרים, הדבקנו תחבושות, וטיפלנו בחולה שלנו במסירות.

כל ילד גם קיבל איגרת בו הוא מילא את פרטיו וצייר את דיוקנו, כך שיישאר מסר מאת משפץ הספר. את האיגרת הדבקנו בתוך הספר, ולסיום הטבענו את החותמת הרשמית של בית החולים.

את הספרים הגשנו בגאווה למוציאה לאור, רחל קיני, הציירת, שנתנה לכל ילד מתנה ספרון ריק וגלויה שיכולה לעזור בכתיבת הספר הראשון.

הספרים המחלימים נערמו, ולאחר מכן נמסרו כתרומה לקוראים הבאים.

עוד אחראיות לסדנא המוצלחת יעל ברמן והמפיקה לירן ליפשיץ מבית אבי חי.

מד הגיל שלי: עם המלצת היוצרים, מגיל 6 (לני, בת 4 די נהנתה, בעזרה שלי. ההצגה פחות מתאימה לגיל, למרות שישבה מרותקת).

הטיפ שלי:

תתלבשו! זה חורף שם!
הסדנה כבר אינה מתקיימת השבוע בחנוכה, אבל תשוב בשבוע הספר, ממליצה לגזור, לשמור ולעקוב!
אפשר ורצוי להביא לסדנה פציינטים, כלומר ספרים, הזקוקים לטיפול.
הפעילויות בבית אביחי מאד מושקעות ואיכותיות, ממליצה לעקוב במהלך השנה וכאמור לשריין מקומות מראש.

מפי הדור הצעיר:

דני (11): "לי זה לא היה כל כך מעניין".

יולי (7.5): "לספר יש רגשות, והוא קסום".

לני: (4): "אם הספרים נשארים לבד על המדף, הם עצובים".

יולי מדרגת: 3 לבבות.

דני מדרגת: 2.5 לבבות.

במדד אלי: 5 לבבות.

הסדנה הייתה רק החלק הראשון שלנו בביקור בבית אבי חי, ואחריה נכנסנו לאולם לחלקו השני של הביקור: צפייה במופע של ינץ לוי! כן, הסופר של סדרת הספרים של "דוד אריה", "המורה דרורה" ועוד. הוא משלב במופע את השחקן, בן פרי, אותו אנחנו מכירים מהשכונה... :), ועליו אספר יותר בהרחבה בפוסט נפרד (לינק בקרוב).

ערב חנוכה וקריסמס בעיר העתיקה

לאחר המופע יצאנו לטיול ערב ברובע הנוצרי בעיר העתיקה. חנינו באזור ה"שער החדש" ונכנסנו דרכו לחוות אווירת קריסמס.

פסענו דרך אזורים קסומים וזוהרים בחשיכה, אך כשנכסנו לעומק הרובע, הרחובות היו קצת ריקים, ולא היו הרבה קישוטים או אנשים, דוכנים או מסעדות פתוחות. מדריכת טיולים שפגשנו בדרך תארה את זה כמו להסתובב בערב ליל הסדר ברחובות ולתהות איפה כולם. היא הסבירה לנו שהחג הוא חג מאד ביתי, ורוב התושבים פשוט חוגגים בבתים.